נשמח לראות את כולכם ב- תערוכת העמותה "ס-ד-ק" באוצרותו של עדי יקותיאלי שתוצג החל מה- 7.11.2026 בשעה 18:30 בגלריה סמאח לאמנות בדלאית אל כרמל
על הגלריה :
גלריה סמאח לאומנות היא גלריה ביתית עצמאית הוקמה בשנת 2023 בדאלית אל כרמל , על ידי סמאח עווד , אומנית ,פסלת ובעלת סטודיו לאומנות במטרה לתת מרחב ביטוי ופעולה לאמנים מתחומי הציור, הפיסול, הצילום והעיצוב החזותי, הרואים ביצירתם דרך חיים.
שעות הפעילות של הגלריה : ביום שבת 10:00-14:00; שאר ימות השבוע בתיאום טלפוני בטלפון 050-7675688
בוויז לרשום גלרית סמאח עווד לאמנות .
כנסו לפייסבוק של הגלריה, בלינק https://www.facebook.com/samah.awad.140
בכל יום מתפרסם מידע על אחד האומנים המשתתפים בתערוכה.
רשימת האמנים המשתתפים : אורלי אלון מרגי; אורנה שחר; איריס עצמון הרדי; אירית גרוס – תפוחי – פוקס ; אתי יפה (אתיקה) ; גילה מילר; גילה ספיר וענת קליי צוקר; דליה ברקי; דניאלה לרר; דפנה אלכסנדרוני; זוהרה יזרעאלי; חדווה קליין; חואני מוקמל ורות מיון קוק ז"ל; חיותה רוטר; חנה דהן; יונית רחמני – יוספר; לאה וינברג; לימור פשר; עמי ליבוביץ; רונית אלון; רותי אגמון והגר קדימה; רינה ארבל ; שרי עמנואל שטמפר;
הקול קורא לתערוכה: האוצר: עדי יקותיאלי.
כשהייתי ילד בירושלים, בחדר הילדים של אחי ושלי, היה תריס עשוי פלחי עץ,
אותו היינו מורידים בליל שבת לקראת בוקר של שבת מנוחה.
׳חושך מצרים׳ ושקט מוחלט שרר בבית בשבת בבוקר. זה היה תנאי עליו
שמרנו בקנאות, עד אשר יתעוררו ההורים. כך בכל שבת, אחי הגדול ואני היינו
מפטפטים בלחש, בחושך, מחכים לרגע בו נוכל להעלות את התריס. עד שיום
אחד, נוצר סדק בתריס ואור קטן הפציע מתוכו. הסדק הזה שינה את עולמנו;
היכולת לראות, לקרוא ואפילו לצייר, הפכה את הקלקול למתנה, לחוויה מלאת
אפשרויות.
בנסיבות החיים ישנם סדקים של אור והם נמצאים כמעט בכל מקום, בכל מצב,
בכל זמן, בהקשר אישי וקולקטיבי כאחד.
הטקסט הזה נכתב עבור ה׳קול קורא׳ לתערוכה
ואז הגיע ה־7/10 ולטקסט הזה, התמים והמטאפורי, נולדו משמעויות רבות
בפרק הזמן שבין כתיבתו ועד להקמת התערוכה. ֿמציאויות קולקטיביות
אחרות, יצרו את הסדק הפורץ חושך ומביא אור עבור עיניים רוויות כאב,
דמעות, קושי, חרדה, אובדן וטראומה.
מה זה אומר עלינו כאמנים וכאומניות שכלי עבודתנו הוא ׳התבוננות׳, ותובנות
והבנות מתחילות להן ממקום אחד ועם זמן ונסיבות שונות משתנות ומשנות
תמונות לחלוטין.
העבודות נעשו כולן עבור התערוכה שמציגה אותן כאן לראשונה. במשך שנה,
בתהליך ממושך התאפשרו שיתופי פעולה בין המשתתפים, על־מנת לאפשר
פריסה רחבה של אינטרפרטציות על המושג ׳סדק׳.
אולי דווקא הדוגמטיות המוקצנת שהופכת את החברה שלנו לחסרת
סבלנות ולא פעם לאלימה, תשאיר סדק, קטן ככל שיהיה, כזה שיהווה סימן
שאף־פעם לא מאוחר, סימן שיאפשר פתח משותף ללכת בו יחד או לחלופין
להרחיב את הסדק ולראות את המציאות בעינה, כדי לפעול תחת אזהרה
מסכנה ממשית.
אמנות ותרבות הן בדרכן שומרות סף; אני כאוצר מתבונן במשמעויות הבהירות
כמו גם במשמעויות הגלויות פחות, על מנת להבין את מה שלא נאמר. המושג
בקיע/ חריץ, שבר/ קונפליקט ועם זה גם סדק נושא משמעויות מגוונות –
לאפשרות חדשה שנפתחת במקום פוטנציאל לשינוי, לנקודת חדירה, למעבר –
חסום לכאורה.
היה לי חשוב בתערוכה לרבד ולהנכיח את ספקטרום המשמעויות הרחב, דווקא
במציאות מתמשכת של אי וודאות. מגוון הפירושים שהאמנים המשתתפים
הביאו הם בעצם המרחב האותנטי שבו אנו נמצאים, ומפגשי המקבצים של
העבודות מממשים אפשרות נוספת של פוטנציאל לשיח או למגע, גם אם לרגע.
זמנים כאלו מחייבים אותנו כאוצרים לתת את בימת התצוגה ללא איום, חשש
או צנזורה עצמית, שנדמה שכבר נוכחת בתוך המציאות היומיומית המבצבצת
מתוך הסדקים.
אוצר: עדי יקותיאלי
